<h1>סמ"ג לאוין סימן ט'</h1>
<h2>דף ז.</h2>
ויש דברים שהן אבק לשון הרע כגון שיאמר שתקו מן פלוני איני רוצה להודיע מה שאני יודע ממנו, וכן כל כיוצא בזה (ע"פ רמב"ם דעות פ"ז הל' ד' ע"ש). ואמר בפרק גט פשוט (ב"ב קס"ד ב') תני רב דימי לעולם אל יספר אדם בטובתו של חברו שמתוך טובתו בא לידי רעתו, פיר' אל יספר בטובתו בפני שונאיו ועל זה אמר שלמה (משלי כ"ז כ"ד) מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו (ע"פ רמב"ם שם), אבל בפני אוהביו מותר (כדתניא) [כדתנן] (אבות פ"ב מ"ח) חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי הוא היה מונה שבחן (יראים סי' קצ"א). גרסינן ביומא פרק קמא (ד' ב') אמר רבי מוסיא מניין לאומר לחברו דבר שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך ואמור, תלמוד לומר (ויקרא א' א') מאהל מועד לאמור, לאו אמור בדברים הללו אלא אם כן נתן לו רשות (רש"י). גרסינן בפרק קמא דגיטין (ז' א') דשלח רבי אלעזר למר עוקבא אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני (תהלים ל"ט ב') אף על פי שרשע לנגדי ומצערני אשמרה לפי מחסום אלא השכם והערב לבית המדרש והם כלים מאליהם. עוד גרסינן בפרק יש בערכין (ערכין ט"ו ב') אמר (רבא) [רבה] כל מילתא דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא, וכתב רבינו משה (שם הל' ה'), והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר. ואם האומר הדבר הזהיר [על שומע] שלא לאומרו אפי' אמרו בפני רבים יש בו [משום] לשון הרע כדאמר בפרק זה בורר בסנהדרין (ל"א א') דההוא תלמידא דגלי מילתא דמתאמרא בבי מדרשא בתר עשרין ותרתין שנין ואפקיה רבי אמי מבי מדרשא ואמר דין גלי רזיא.
